מר"צ שוב ניסו להפר את הסטטוס קוו בחיפה. הדתיים שוב התרעמו על קדושת השבת. מר"צ לא וויתרו. החרדים פתחו בשביתה.
כל השכונות הדתיות של חיפה סוגרו, אין יוצא ואין בא, כאילו שבת היום, כל יום. אין חלב לתינוקות, אין חיתולים למרכוליות השכונתיות. חנוונים שניסו לפתוח את תריסי הגלילה המתכתיים של חנויותיהם, שמשותיהם נופצו. גברים לובשי שחורים התיישבו חבוקים זרועות על הכבישים, חומת מגן אנושית בפני ימי החול. "אם הם מנסים לעשות יום חול משבת, אנחנו נעשה שבת מיום חול".
רק רגלית ניתן היה להגיע אל אותם בתי חילונים בודדים, שהיו כאי בין החרדים. כאשר התיישבו בשכונה לפני שני דורות, לא חלמו על יום כזה. גם בתיהם של מסורתיים, דתיים לאומיים, אשר לא הסכימו עם דרך פעולתם של המנהיגים החרדים, עמדו עדיין כירושלים הנצורה בלב בשממון השבת הכפוי.
אך רוב חיפה הייתה כבשלה. חיפה, עיר מעורבת לכאורה, בעצם רוב שכונותיה מאופיינות חזק. יש שכונות ערביות בטבען, חילוניות או חרדיות, רוסיות ואתיופיות. פרט לאומללים שנלכדו במהומה, חיפה החילונית, הערבית, הרוסית והאתיופית המשיכה לפקוד את בתי התענוגות, כאילו לא קרה דבר. אף מר"צ עמדה במריה.
את הכאוס המתרגש על חיפה תיעדו וליוו שלטי החוצות והצמתים, פרסומות האוטובוסים אשר מכסות שטחים גדולים יותר מן החלונות מיום ליום, והפרסומות האינטראקטיביות בקניונים. חלקם קראו למשיח, חלקם לגיוס שווה. וחלקם קראו להידברות.
הרמתי את הטלפון וחייגתי את המספר הקליט. מן העבר השני עלה קולו של גבר. בטרם הספיק לברכני לשלום, פלטתי את שרציתי לומר:
"אדוני, מה אתם עושים? הרי אתם מכאיבים בעיקר לאוכלוסייה שלכם. אותם יהודים כשרים ושומרי שבת המתגוררים בצפיפות בשכונות החרדיות, הם אלו שמזה שלושה ימים אינם יכולים לקנות חלב לפעוטות!".
"אנחנו למדנו מכם החילונים, שכח יענה על הכל. אם מישהו רוצה לשנות קביעה של הממשלה שלכם, כל שהוא צריך לעשות זה לשבת בכניסה למפעל ולא לזוז, וכבר אי"ה יתמלאו דרישותיו. אנחנו נשב כמו ויקי קנפו, והשבת תישמר בכל חיפה. השם יתברך יעשה לנו בחסדו, ואנו נשיג אפילו יותר מן הסטטוס קוו שהיה קודם."
"אדוני, עם כל הכבוד לעבודת הקודש שעושים האברכים שלכם בכוללים ובישיבות, זו אינה עבודה יצרנית. לחילונים כואב רק כאשר אנשים עובדים חדלים מלעבוד, כמו למשל עובדי התברואה או משרד הפנים. החילונים לא מעריכים את המעלות שמעלים עלינו תלמידי חכמים בפני הקב"ה."
השיחה נותקה.
לא השגתי הרבה, חשבתי בלבי. עוד קצר בתקשורת, עוד שיחה שבורה. כבר מאות אנשים ניסו לדבר אתם בקווי ההידברות של אחד על אחד, ודבר לא השתנה.
כותרות העיתונים למחרת בבוקר הוכיחו כי טעיתי.
שביתה כללית פרצה: ברבנות הראשית לא יהיו נישואים וגירושין. ארגוני החברה קדישא לא יורשו לקבור את המתים. המוהלים לא יעבדו. לא יינתן הכשר למפעלי מזון, והשוחטים לא ישחטו.
הסגר שהוטל על אותן שכונות בחיפה הוסר, אך לאיש כבר לא היה אכפת, פרט לאותם אומללים שנלכדו באותן שכונות.