מרווחים

אנפות בקר לבנות מעטרות את גדותיו הירוקים של האגם לאור השקיעה. האגם לא 
היה שם בחודש שעבר, והן מתענגות עליו בטרם יחלחלו מימיו אל מאגרי מי 
התהום. כביש החוף חוסם את מימיו מלפרוץ הימה. מדי כמה מאות מטרים, פרצה 
בחומת ההפרדה מאפשרת לבעלי פרווה לחצות את הכביש. מעבר לכביש, גבעות 
הכורכר העתיקות, אשר לפני מאה שנה חסמו את מימי אותו אגם.
אנפות הבקר עומדות סדורות, חדלות מעש. הן צופות בחוטי החשמל הארוכים, 
התלויים במרווחים קבועים לאורכו של כביש החוף.
זוג דרורים עומד על חוטי החשמל, במרווח שבין כל זוג עמודים. את המרווח שמעל 
נחל התנינים, תופסות זוג יונים. יונה אחת מעודדת את רעותה לקפץ בין חוטי 
החשמל. המשחק קושר אותן יחד, מגביר את אחוותן. כולם אומרים שיונים הן 
מטומטמות, מלוכלכות, מעבירות מחלות, אבל הן יונים מיוחדות: אף ציפור אחרת 
לא חשבה על המשחק הזה. 
בתחילה הן עושות זאת בתעופה. מעלה ומטה. אחר כך המשחק הופך מענין יותר: 
מי תוכל להגיע מחוט לחוט בלי להניד אברה? הן מתחילות לדאות מחוט לחוט, 
כלפי מטה, מכיוון שאין להן תרמיקות לתפוס באותו מקום. לו רק מיקמו את חוטי 
החשמל הלאה, אל תוך השדה, היו תופסות כזו תרמיקה, ועולות כלפי מעלה, הן 
כבר היו מראות לכולם….
המשחק מסתבך. האם אפשר להגיע מחוט לחוט כלפי מעלה, בלי לנוע כלל? לעזאזל 
התרמיקות. הן תסתדרנה לבדן.
יונה אחת אוחזת את החוט באצבעותיה. היא מרימה את החוט הרפוי בכוחות 
על-ציפוריים, עד כי הוא מתקמר כלפי מעלה, בה במידה שהתקער כלפי מטה קודם 
לכן. היא מהדקת את מקורה אל החוט העליון.